מה דעתך על חמש דקות שיחה אישית עם אלוהים?

אילו שאלות היית שואל אותו? למה אתה מאפשר למחלות כמו סרטן להתקיים? למה אתה מאפשר מלחמות? למה אתה לא שם קץ לרעב? למה אפשרת לשואה להתרחש? מה קורה כשאנחנו מתים? למה יש אנשים עשירים ואחרים עניים?

האם ידעת שלשאלות רבות שהיית שואל את אלוהים סביר להניח שיש כבר תשובה… בכתבי הקודש?

אתה לא בטוח שכתבי הקודש הם באמת מאלוהים? תסתכל טוב על העם היהודי, עמו הנבחר של אלוהים. הוא בחר בנו להעיד שאלוהים וספרו הקדוש הם אמת. ההיסטוריה שלנו תועדה בספר הזה אלפי שנים לפני שהיא התרחשה. לכל אורך כתבי הקודש הדריך אלוהים את דובריו לרשום אלפי נבואות על עמנו… ואחר כך הביא להתגשמותן בדייקנות מוחלטת.

כתבי הקודש הזהירו שאם לא נלך בדרך משה והתורה, נאבד את עירנו הקדושה, נתפזר לארבע כנפות הארץ ונירדף בכל מקום שאליו נברח כדי למצוא מפלט.  למרות האזהרות הקשות האלה, הבטיח אלוהים לשמור עלינו כעם סגולה. 

כתבי הקודש מגלים לנו שבאחרית הימים ישוב עם ישראל לארצו.  הערים החרבות ייבנו שוב והמדבר יפרח כחבצלת.  אפילו השפה העברית הקדומה ששימשה בספרי הקודש בלבד תשמש שוב כשפתו הלאומית של עם ישראל.

אבל תולדותיו של עם ישראל בכתבי הקודש אינם מסתיימים בזה. אחרי שעם ישראל ישוב לארצו, ירושלים תהפוך למעמסה לעולם כולו.  עמים רבים יחברו יחד בברית כדי לפלוש לישראל. ראשה של הברית הזו יהיה גוג – היא רוסיה. (גוג הוא שמו הקדום של אזור שנמצא כיום ברוסיה). הנבואות מציינות במפורש אילו ארצות יצטרפו לברית הזו: פרס (איראן), אתיופיה, פוט (לוב), גומר (מזרח גרמניה) ובית תוגרמה (ארמניה הסובייטית).  הנבואות אפילו מספקות תיאור של המלחמה האטומית שתתרחש בישראל, למרות שבאותה תקופה היו הסוסים אמצעי התחבורה היחיד המוכר.  כיצד ידע זכריה כבר בשנת 520 לפנה”ס לתאר מלחמה אטומית?

כתבי הקודש לא מספרים לנו רק על העתיד אלא גם מבהירים איך פועלים החוקים הגבוהים יותר של היקום. למשל, כוח המשיכה קובע שמטוס איננו יכול לטוס, אבל על חוק זה משתלט חוק גבוה יותר.

למרבה הצער, רוב בני האדם חיים את מרבית חייהם מבלי לדעת על חוקים גבוהים אלה של היקום. חוקים אלה פועלים בין שאנחנו מודעים להם ובין שלא. אנחנו סובלים תכופות מהשפעותיהם בגלל הבורות שלנו.

הבה נבדוק כמה מהחוקים הנמצאים בפרק הראשון של כתבי הקודש:

אלוהים ברא את הכול. איך? בדבר פיו. אלוהים אמר: “יהי אור”, ויהי אור! הוא אמר “ייקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה”, וכך היה. הוא אמר: “נעשה אדם בצלמנו…”, ואז ברא אלוהים את האדם בדמותו. 

מילים הן אבני הבניין של הבריאה, ולכן עלינו להיזהר מאוד בדברינו. מילים יכולות לבנות, אבל הן גם יכולות להרוס. מילים הן כמו זרעים: אותו פרק א’ בבראשית מספר שכל זרע מניב פרי מסוגו. עץ תפוחים איננו מייצר זרעי תפוזים. התפוחים מכילים זרעים שכשזורעים אותם הם מצמיחים עצי תפוחים נוספים. הכתוב מלמד שלכל דבר יש זרע משלו בתוכו.

מילים הן הזרעים של העולם הזה. אם אתה רוצה מהומה, זרע מילים של מאבקים. בסופו של דבר, הן יתרבו ויחריבו כל דבר שהן נוגעות בו. אם אתה רוצה ידידות, זרע מילים של אהבה. בסופו של דבר תניב יבול של מסירות. הבעיות הקיימות כיום בחייך נובעות ממה שהפה שלך זרע, השקה וקצר.

חוק רוחני נוסף הכלול בפרק זה בבראשית מספר על הכוח והסמכות שנתן אלוהים לאדם. רק יצורים בעלי גוף גשמי יכולים להפעיל את הסמכות הזו ולתת לה ביטוי עלי אדמות. אלוהים הורה ליהושע: “לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו (בקול רם) יומם ולילה, למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל”.  שים לב שעל מנת להצליח אנחנו צריכים לשתף פעולה עם אלוהים.

דבר אלוהים פועל כמו מגנט. כשאנחנו מכריזים אותו בקול ועושים ככתוב, ישיגו אותנו ברכות, בריאות טובה, שלום ושפע. אם נדבר ונעשה דברים הסותרים את דבר אלוהים, ירדפו אותנו קללות, חולי, אומללות ועוני. במשלי כ”ו 2 כתוב: “קללת חינם לא תבוא”.

הבה נשוב כעת לאותן שאלות שהיית שואל את אלוהים: למה אלוהים רב כוח מאפשר את קיומם של המחלות, העוני והמלחמה בעולם שהוא ברא?

התשובה פשוטה: אלוהים תמיד פועל בהתאם לדברו.

אלוהים נתן לאדם שלטון  על הארץ לתקופה קצובה. הכתוב איננו מציין את התאריך המדויק שבו תפוג תקופת “החכירה” שלנו. כשאדם קיבל את הסמכות הזו, הוא, ולא אלוהים, נדרש למלא את האחריות שלו ולהכניע את אויביו. אלוהים יהיה זה שיספק לו את הכוח כדי למלא את האחריות הזאת.

מצבו של אדם היה מושלם: אלוהים נפח לתוכו נשמת חיים, את נשמת חייו שלו, היה לו גוף גשמי והוא דיבר את דברי אלוהים. לכן, אדם היה ה”פתח” להתגשמות חייו של אלוהים בכל צאצאיו. כל עוד דבק האדם במצוות ובחוקים שנתן לו אלוהים לטובתו, הקשר בינו לבין אלוהים נשמר.

אבל אדם הפר את הכללים ומת. משמעות המוות בכתבי הקודש היא פעמים רבות ניתוק מאלוהים. אדם נותר בחיים מבחינה גופנית גם אחרי שהמרה את פי אלוהים ולא ציית, אבל מת מבחינה רוחנית. הקשר שלו עם אלוהים נותק והפולש לקח לעצמו את השלטון על הארץ. למה אלוהים לא עצר את המתקפה הזו? מכיוון שקודם לכן העביר את הסמכות (השלטון) לאדם. הואיל והסמכות יכולה לבוא לידי ביטוי רק באמצעות גוף גשמי, השתמש השטן, הפולש, באדם, כדי להגשים את מטרותיו. אדם היה ה”פתח” למוות רוחני לצאצאיו.

למרבה השמחה, תכנן אלוהים תכנית שבה ינתק את הקשר השטני וישיב את האדם למעמדו המקורי – מעמד של צדקה וסמכות רוחנית: בבראשית ג’ אמר אלוהים שזרע האישה ימחץ בסופו של דבר את ראשו של השטן.  המשיח הזה יפתח את דלת החיים לכל מי שיאמין בו.

כהכנה לזרע בלתי רגיל זה, זרע שדרכו יכרות אלוהים ברית ישירות עם האדם, מצא אלוהים אדם שהאמין בו ובדברו: הוא מצא את אברהם.

בימיו של אברהם נהגו בני העמים לכרות ביניהם בריתות שהיה מעורב בהם גם דם. המילה “כריתה” משמעותה גזירה, חיתוך. שני אנשים חתכו את עצמם (או בעל חיים כתחליף) וערבבו את דמם זה בזה כמיזוג קדוש של חייהם עם חייו של אחר. כשהברית נכרתה, כל צד בברית התחייב כליל בפני השני לגבי נאמנותו, הגנתו ואמצעיו הכספיים.

אלוהים כרת ברית דם עם אברהם, את ברית בין הבתרים. בברית זו הוקרב בעל חיים ללא דופי כתחליף והברית נחתמה בדם הברית.  מאז ואילך סיפק אלוהים לאברהם ולזרעו את כל הדרוש.

דוגמה לתוקפה של הברית הזו ניתן למצוא במצרים, כשדם השה נמרח על המזוזות והמשקופים של בתי בני ישראל, כדי לתת תוקף לפסח. מלאך המוות לא הכה אף בכור מבני ישראל כשראה את דם הברית. רק בכורות מצרים הוכו. 

מערכת הקרבנות במקדש הייתה תקפה לכל אורך התנ”ך והתבססה על הברית המקורית שכרת אלוהים עם אברהם בין הבתרים. כתוב שנפש הבשר בדם היא.  דמו של בעל חיים ללא מום שהוקרב בבית המקדש היה בעיני האלוהים ככפרה על חטאים. המשרת בקודש (הכוהן או הלוי) עמד בינינו לבין אלוהים. אחד מצאצאי אהרון הקריב ביום כיפור בעל חיים בעבור חטאי העם.  בהתאם לתורה, רק קרבן שהוקרב בבית המקדש על ידי אחד מצאצאי אהרון היה מקובל בעיני אלוהים. 

אלוהים תמיד נתן לנו רצון חופשי, בחירה חופשית. אנחנו יכולים לנהוג על פי תכניתו ולקבל את הגנתו, או לעשות את הטוב בעינינו ולשאת בתוצאות. בכל פעם שאנחנו חורגים מתחום ההגנה הזו, השטן יכול להתקיף אותנו. כל עוד העם היהודי ציית לתורה, דם הקרבן כיסה אותם והגן עליהם. הדם סימל את הברית החדשה שאלוהים עמד לכרות עם האדם.

ברית הדם המבוססת על קרבן בעל חיים הייתה זמנית בלבד; לא היה בה די מכיוון שהיא לעולם איננה יכולה להשיב לאדם את הקשר שהיה לו עם אלוהים בגן עדן.

ירמיהו הנביא ניבא שאלוהים יכרות ברית בינו לבין האדם וישקם את הקשר בינו לבין בני האדם:

“הנה ימים באים, נאום ה’, וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. לא כברית אשר כרתי את אבותם… כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאום ה’: נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, והייתם להם לאלוהים והמה יהיו לי לעם… כי אסלח לחטאתם ולעוונם לא אזכר עוד”.

כפי שציינתי קודם לכן, התנאי החוקי ליישום סמכות עלי אדמות הוא אדם בשר ודם. אלוהים רצה לכרות את הברית החדשה שלו עם בני האדם, אבל כל בני האדם היו נגועים בטבע החוטא של השטן, שעבר אליהם בירושה אחרי מותו הרוחני של אדם. הדם שעבר מהאב בלידה הטבעית נגוע בטבעו החוטא של האב. אלוהים לא יכול להיכנס אל לב האדם בגלל החטא שהפריד בינו לבין האדם.

מרים, בתולה יהודיה צעירה, האמינה באלוהים ובדברו והייתה הברוכה בנשים. אלוהים דיבר אליה והיא הרתה בכוחו של דבר אלוהים שנזרע בתוכה. 

כך הפך דבר אלוהים לבשר שיש בו את הכוח לחיות חיים ללא חטא.

דבר אלוהים בלבוש בשר היה לגמרי אלוהים ולגמרי אדם. שמו ישוע, שמשמעותו ישועה, ריפוי, הצלה, ביטחון ושיקום.

בפסח לפני כאלפיים שנה היה ישוע לשה הפסח. דמו נשפך והברית החדשה נכרתה והתקבלה על ידי אלוהים. כל קרבנות בעלי החיים הקודמים היו רק צל המרמז על ברית הדם הסופית הזו.

בהתאם לחוקי הברית, כל דבר השייך לאלוהים עומד כעת לרשותו של ישוע… וכל דבר של המשיח עומד לרשותו של אלוהים.

התועלת העיקרית של הברית החדשה הזו הוא שהמשיח הפך ל”פתח” אל תוך מהות חייו של אלוהים.

במסגרת הברית החדשה, כל מי שמאמין במשיח מקבל את אותן ברכות שהוא מקבל. הקשר שלנו עם אלוהים שוקם. טבעו של אלוהים זורם בדמנו. החטאים שלנו לא רק כופרו, אלא אינם נזכרים עוד.

כל בריתות הדם העתיקות היו רק אות לזיכרון הברית. יעקוב ויהושע הקימו גל אבנים גבוה כדי להזכיר תמיד את הקשר שלהם עם אלוהים.  בדרך כלל, הצדדים בברית גם סעדו יחד לאות הזיכרון. סעודת הסדר האחרונה של המשיח עם תלמידיו הייתה סעודת זיכרון שעלינו להשתתף בה כיורשים שותפים להבטחות הברית, כדי לזכור את הקשר המחודש שלנו עם אלוהים. זוהי המשמעות האמתית של ליל הסדר.

כשותפים לברית עם המשיח, הוענקה הסמכות גם לנו. יש לנו הזכות להפעיל את הכוח שבשמו כנגד האויב, השטן שבא לגנוב, להרוג ולהשמיד.

“וכל מה שתבקשו (תתבעו מהשטן) בשמי (ישוע) אעשה, למען יכובד האב בבן”. 

הוא עצמו “חוליינו… נשא ומכאובינו סבלם”,  ולכן דרך המשיח יש לנו את הסמכות לדרוש ליהנות מבריאות שבאה מלמעלה.

המשיח אמר: “כל מה שתאסרו על הארץ אסור יהיה בשמים וכל מה שתתירו על הארץ יהיה מותר בשמים”. 

אלוהים יתיר (ירשה) כל דבר שאתה תתיר.

עלינו להפעיל את הסמכות הזו על השטן ולתבוע חזרה כל מה שגנב מאלוהים, לתבוע את כל מה שגנב מחייהם של אהובינו. אלוהים לא יעשה את המשימה הזו לבד; זהו התפקיד שלנו… הוא נתן לנו את הסמכות!

כיצד תוכל לדעת לבטח מיהו המשיח?

אלוהים השתמש לכל אורך התנ”ך במילות מפתח שהצביעו על זהותו של המשיח:

כתוב שהוא ייוולד בבית לחם;  כתוב שהשושלת שלו תבוא מדוד המלך;  למעשה, אילן היוחסין שלו מתואר בכתבי הקודש בדייקנות רבה, עד כדי כך שרק אדם אחד בכל ההיסטוריה מתאים לפרטים האלה; כתוב שהוא ימות לפני חורבן בית שני  (שנחרב בשנת 70 לספירה); כתוב שעמו ידחה אותו;  כתוב שהוא ימות בצליבה  ויקום לתחייה .

מההיסטוריה אנו למדים שישוע מנצרת מגשים את הנבואות האלה. קרא בעצמך את סיפורו של המשיח, כפי שהוא נכתב 700 שנה לפני שלבש דבר אלוהים בשר ושכן בתוכנו:

מי האמין לשמועתנו, וזרוע ה’ על מי נגלתה?

ויעל כיונק לפניו וכשורש מארץ ציה. לא תואר לו ולא הדר, ונראהו ולא מראה ונחמדהו.

נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי, וכמסתר פנים ממנו, נבזה ולא חשבנוהו.

אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, ואנחנו חשבנוהו נגוע, מוכה אלוהים ומעונה.

והוא מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו. מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו.

כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו. וה’ הפגיע בו את עוון כולנו.

אם ישוע איננו המשיח, מי כן? אם קרבנות התורה היו מקובלים רק אם הוקרבו בבית המקדש, למה אלוהים הרשה לו להיחרב? אם ישוע איננו המשיח, כתבי הקודש אינם מספקים שום דרך לסליחת חטאים שלמה.

אתה יכול להיות שותף לחייו של אלוהים ולברית החדשה שנחתמה בדם, באמצעות זרע שתזרע במו פיך. אמור בקול את התפילה הבאה והאמן בה בלבך:

“אלוהי אברהם, יצחק ויעקב: אני מאמין שישוע שהוא המשיח. אני מקבל אותו כאדונִי. אני מקבל את חייו אל תוכי באמונה ויודע שאתה מכפר על כל חטאיי”.

כעת חייו של המשיח שוכנים בך. אתה בן ברית עם אלוהים באמצעות קרבן דמו של ישוע. הוא מבטיח לעולם לא לעזוב אותך. לא עכשיו שאתה חי בגופך עלי אדמות, וגם לא בשום זמן אחר…

עליך להצמיח בתוכך את מהות חייו של אלוהים באמצעות מזון רוחני. לשם כך עליך לקרוא את כתבי הקודש. הכרז בקול בכל יום את הבטחותיו של אלוהים, וכך יתחילו חייך להשתנות! האמונה תמשיך לצמוח באמצעות הגות (קריאה, חשיבה ודיבור בקול) קבועה בדבר אלוהים.

האמונה היא ביטחון בדבר אלוהים… בלי שום קשר לנסיבות. אמונה מסוג זה באה לידי ביטוי בחייו של אברהם, לו הבטיח אלוהים בן כששרה אשתו הייתה בת יותר מתשעים שנה. אברהם לא התכחש לנסיבות הבלתי אפשריות; הוא שינה אותן כי האמין בהבטחותיו של אלוהים.

“…האלוהים המחיה את המתים והקורא בשם דברים בעוד אינם בנמצא. ובאין סיבה לתקווה הוא האמין וקיווה כי יהיה לאב המון גויים, כפי שנאמר: ‘כה יהיה זרעך’. אמונתו לא נתרופפה גם כאשר בהיותו כבן מאה שנים חשב על תשישות גופו ועל עקרות שרה. הוא לא חדל מאמונה ולא פקפק בהבטחת אלוהים, אלא התחזק באמונתו ונתן כבוד לאלוהים, בהיותו בטוח לחלוטין כי את אשר הבטיח יוכל גם לקיים. לכן נחשבה לו זאת לצדקה”.

בכתבי הקודש כתוב שהאמונה בישוע מטהרת אותנו ודרכה אנחנו נכנסים אל נוכחות אלוהים. אולי אינך מרגיש טהור. ייתכן שאפילו אינך נראה נקי. אבל אלוהים מכבד את דברו, והוא אומר שאתה צִדקת אלוהים במשיח ישוע. 

אתה יכול להרים את ראשך גבוה! אתה מקובל באהבתו. אתה יותר ממנצח. אתה מעשה ידיו של אלוהים, והוא אוהב אותך ללא תנאי.

אם אלוהים אתך, מי יעמוד נגדך?

הוא עשה אותנו משפחה מאוחדת בברית חדשה של אהבה.

דברים כ”ח 68-15

ירמיהו ל”א 36-35

ירמיהו ט”ז 15-14

עמוס ט’ 15-14; ישעיהו ל”א 1

ירמיהו ל”א 23

זכריה י”ב 3-2

יחזקאל ל”ח 8-1

זכריה י”ד 12

בראשית א’ 3, 9, 26

יהושע א’ 8

בראשית א’ 26

בראשית ג’ 15

בראשית י”ז 11

שמות י”ב 7

ויקרא י”ז 11

ויקרא ט”ז,  כ”ג 28-26

ויקרא א’ 5

ירמיהו ל”א 34-31

ישעיהו ז’ 14; מתי א’ 18

מתי א’ 21

בראשית כ”ח 22-18; יהושע כ”ד 26

יוחנן י”ד 13

מתי ח’ 17; ישעיהו נ”ג 4

מתי י”ח 18

מיכה ה’ 1

ירמיהו כ”ג 6-5

דניאל ט’ 26

ישעיהו נ”ג 3

תהילים כ”ב19-15

תהילים ט”ז 10

ישעיהו נ”ג 6-1

רומים ד’ 22-17

השנייה לקורינתים ה’ 21