פרק 6
חייב להיות עוד משהו
מאת ישראל רוט
הנה כמה מילים מתוך שיר שכתבתי זמן קצר לאחר שסיימתי את לימודיי במכללה: “אני עובד, אוכל, ישן. אלה החיים, אבל חייב להיות עוד משהו”.
הסתובבתי אז עם התחושה שלא הספקתי למצמץ, וכבר התחתנתי. ועוד לפני שקלטתי שאני נשוי, נולדה לי בת. זמן קצר אחר כך התחלתי לעבוד כסוכן בחברת המניות הגדולה ביותר בעולם, מריל לינץ’, ובכל זאת חסר לי משהו. עמוק בתוכי השתוקקתי למשהו נוסף. הרי לא ייתכן שזה הכול! חייב להיות עוד משהו!
את מה שחסר לי לא הצלחתי למצוא בדת. הוריי הם יהודים. נהגנו ללכת לבית הכנסת האורתודוקסי, ובגיל 13 חגגנו את בר המצווה שלי. הייתי גאה ביהדותי, אבל בשלב מסוים הגעתי למסקנה שהיא משעממת, ושדתיים רבים הם צבועים. לאלוהים לא היה כל מקום בחיי.
חשבתי שאמצא את האושר בצבירת הון ולכן הצבתי לעצמי מטרה: להיות מיליונר לפני שיימלאו לי 30. אבל בגיל 29 הבנתי שאין סיכוי שהמטרה הזו תתגשם. בשלב מסוים, עזבתי את אשתי ואת בתי, התפטרתי מהעבודה ויצאתי למסע חיפושים. חשבתי שאילולא מיהרתי להתחתן אחרי הלימודים, הייתי מגשים את עצמי ומוצא סיפוק, אבל אחרי שנה הבנתי שגם זאת לא התשובה. התחלתי להתעניין בתורות הנסתר ונרשמתי לקורס מדיטציה. המדריך לימד אותי להרגיע את גלי המוח. כשהייתי במצב היפנוטי, נתבקשתי להזמין “יועץ” אל תוך המחשבות שלי. המדריך אמר שה”יועץ” הזה יענה על כל השאלות.
ביום האחרון של הקורס בחן המדריך את הכוחות החדשים שקיבלתי. הוא נתן לי שם של אישה שלא הכרתי, ושאל איזו בעיה גופנית יש לה. שאלתי את ה”יועץ” שלי, והוא אמר שלאישה הזו יש סרטן שד. “האם יש לה סרטן שד?”, שאלתי. אכן כך. זה לא היה סתם ניחוש.
הכוח הזה שהיה בי החל להתעצם. באחד הימים חשבתי: כדאי לי לפתוח עסק בתחום. אבל זמן קצר אחר כך פנה אליי איש עסקים שבקושי הכרתי והציע לי משרד פנוי, מזכירה וטלפון. נעניתי להצעה שלו. “ישראל”, שאל אותי אותו איש עסקים, “האם ידעת שהתנ”ך היהודי שלך מגנה כל עיסוק בתורת הנסתר?” הוא הקריא לי את מה שנאמר בדברים יח 12-10:
לֹא יִמָּצֵא בְךָ, מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר, חָבֶר; וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים. כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה, כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה; וּבִגְלַל, הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ.
אותו איש עסקים אמר לי שה”יועץ” שנתן לי את כל המידע הוא בעצם רוח רעה ושטנית.
כתבי הקודש, התחום העל טבעי והיהודים
פיליפ מקנדליש כתב ספר בשם The Bible, the super-natural, and the Jews (“כתבי הקודש, התחום העל טבעי והיהודים”), ובו נאמר שהיהודי, בתור בן בריתו של אלוהים, יישפט בחומרה על כל עיסוק בתורות הנסתר. הספר מביא את סיפוריהם של יהודים מפורסמים שעסקו בתורות הנסתר – ומתו. החלטתי שמוטב לבדוק אם אלוהים הוא בכלל זה שכתב את התנ”ך. הפסקתי להתייעץ עם ה”יועץ” שלי, והתחלתי לקרוא את התנ”ך. מהר מאוד נתקפתי בהלה. ה”יועץ” התחיל לקלל אותי. הבנתי שיש לו חיים משלו, ושמקורו אכן בגיהינום. ידעתי שאני צריך להיפטר ממנו, אבל לא ידעתי איך והיכן אוכל לקבל עזרה. הדברים החלו להידרדר. בשלב מסוים מצאתי את עצמי ב”מסע אסטרלי” – מצב שבו הנפש עוזבת את הגוף, ופחדתי שהנפש שלי לא תמצא את דרכה חזרה, ושגופי ייקבר בעודי חי.
בילדותי פחדתי מאוד מהמוות, כי חשבתי שפירושו סוף מוחלט לקיום שלי. אבל באותה תקופה המוות נראה לי כמו הדרך היחידה להשתחרר מאותו מצב נורא.
הלילה הנורא ביותר בחיי
בלילה הנורא ביותר בחיי התקשרתי לאשתי (חיינו אז בנפרד) וביקשתי שתתפלל עבורי. גם אני נשאתי תפילה משלי: “ישוע, עזור לי!”, ביקשתי. לא ידעתי אם הוא אמתי, אבל לא ידעתי למי עוד אוכל לפנות. נכנסתי למיטה, ולא רציתי לצאת ממנה. החיים היו קשים מנשוא.
אבל כבר למחרת בבוקר ידעתי שמשהו השתנה. הרע שהיה בתוכי נעלם. ידעתי שזה קשור איך שהוא לתפילה שהתפללתי בלילה הקודם. גם הפחד נעלם, ובמקומו הרגשתי זרמים של אהבה. סוף סוף חוויתי את מה שתורת הנסתר לא הצליחה לתת לי – נוכחות ממשית של אלוהים. מעולם לא הרגשתי שלום ושלווה כאלה. אז הבנתי שישוע הוא המשיח שלי.
זמן מה אחר כך כבר שמעתי את קולו של אלוהים, שאמר לי לחזור לאשתי ולבתי. ג’וי אשתי, הייתה בעבר אגנוסטית, ובאוניברסיטה שבה למדה שמעה הרצאות אתיאיסטיות רבות. אבל לאחר שסיפרתי לה על הנבואות שנכתבו אלפי שנים קודם לכן בתנ”ך, היא אמרה: “אני מאמינה שהתנ”ך נכתב על ידי אלוהים” (הרחבה על הנבואות ראה בפרק י). זמן קצר אחר כך גם ג’וי פתחה את לבה לישוע וביקשה שיהיה המושיע והאדון שלה.
משהו לא בסדר אצל הרבי הזה
אמי, שהייתה אישה רודפת שלום, שכנעה את אבי שהאמונה החדשה שלי היא דבר חולף. התעקשתי שהוריי ישמעו על המשיח ויכירו אותו, ולכן ניסיתי לבשר להם בכל הזדמנות. אמא הקשיבה, אבל אבי כעס ואטם את אוזניו. אלא שבמשך הזמן הבחינו הוריי שהנישואים שלי משתקמים, שחיי יציבים ושהפכתי לאדם טוב. הם גם ידעו שאשתי, בתי, גיסי והאחיינים שלי התחילו להאמין בישוע בזה אחר זה. כשאחותי שכלה את בתה, שריל אן, הוריי לא יכלו להתעלם מכוחות הנפש שהיו לה ומהדרך שבה היא התמודדה עם האבדן – כוחות שלא היו לה קודם.
יום אחד, לאחר שעות רבות של תפילה, אבי אסכים שאקריא לו את פרק נג בספר ישעיהו. עוד לפני שסיימתי, הוא כעס וטען שאני מקריא לו פסוקים על ישוע מתוך ספר נוצרי. הראיתי לו שהספר יצא לאור בבית דפוס יהודי, אבל זה לא סיפק אותו. הוא אמר שיסכים להקשיב לדבריו של הנביא רק מתנ”ך שיקבל מהרב שלו. נחמד, חשבתי, לפחות הוא מבין שישעיהו הנביא מדבר על ישוע.
למחרת התקשרתי לרב המשפחה וביקשתי להיפגש. כשנכנסתי למשרד שלו, הוא בירך אותי בחום ושאל איך יוכל לעזור. שאלתי אם הוא יכול לתת לי ספר תנ”ך עם הקדשה אישית. הרב נענה בשמחה וכתב כמה מילים חמות על הכריכה הפנימית. הודיתי לו ויצאתי משם מהר. לא הייתי מסוגל להמתין אפילו דקה אחת מיותרת… רציתי שאבא שלי יראה את המתנה המדהימה שזה עתה קיבלתי. כשהגעתי אליו, הראיתי לו את ההקדשה שכתב הרב ווידאתי שהוא קורא אותה. אחר כך התחלתי להקריא את אותו פרק מישעיהו. עכשיו היו לאבי שתי בררות בלבד: להסכים שישוע הוא המשיח, או להחליט שמשהו לא בסדר אצל הרבי הזה. להפתעתי הרבה הוא אכן אמר: “תמיד חשבתי שמשהו לא בסדר אצל הרבי הזה”, וסיפר שראה אותו אוכל פעם במסעדה ביום כיפור.
החלט בעצמך
זמן מה אחר כך נסעתי לבקר שוב את הוריי. אמי הייתה לבדה בבית. החלטתי שזה הזמן להוכיח לה שישוע הוא המשיח. ידעתי שלמרות שגדלה בבית אורתודוקסי והלכה לבית הכנסת, היא לא ממש מכירה את הכתובים, לא בטוחה שהם האמת ולא מקדישה כל מחשבה לעניין החיים שלאחר המוות.
קודם כול רציתי להוכיח לה שיש אלוהים ושהתנ”ך הוא דברו. “אמא”, האם ידעת שכל ההיסטוריה של העם היהודי – העבר, ההווה והעתיד – מתועדת בתנ”ך?”, שאלתי. הסברתי לה שמאות נבואות מדויקות כבר התגשמו.
“למשל, אלוהים אמר שהוא יברך אותנו מכל העמים, אם נציית לו ונשמור את מצוותיו (דברים כח 1). ושאם לא נציית, נאבד את הארץ שלנו, נירדף ונתפזר לארבע קצוות תבל (דברים כח 37-36; ישעיהו יא 12). הוא אמר שירדפו אותנו בכל מקום שבו נהיה (דברים כח 65), ושלמרות שרבים מאתנו יסבלו וימותו, הוא תמיד ישמור עלינו כעם ולא ‘ישבית’ את קיומנו ‘כל הימים’ (ירמיהו לא 36). על רקע כל הרדיפות שבני עמנו ידעו, אפשר היה לצפות שכל אחד מאתנו יתבולל רק כדי לשרוד. אבל אלוהים שמר על העם שלנו כנגד כל הסיכויים.
“התנ”ך גם מספר שבאחרית הימים יקרה נס, ובשטחה של ישראל תקום מדינה יהודית (ירמיהו טז 15). איזה סיכוי היה שמדינת ישראל תקום? איזה סיכוי היה שהאו”ם יצביע בעד הקמת בית לעם היהודי? סיכוי אפסי. בשנת 1948 הדברים האלה נראו בלתי אפשריים. אבל אלוהים חולל נס גדול, שחשיבותו עולה על חציית ים סוף (ירמיהו טז 15-14). מדינת ישראל קמה בתוך יום אחד, בדיוק כפי שניבא ישעיהו (סו 8).
“הנביא עמוס אמר שאחרי שנשוב לארצנו, נבנה מחדש ערים שוממות (ט 14), ואם תבדקי את תולדות ישראל, תמצאי שאכן, עיר אחת נבנתה על חורבותיה השוממות של עיר אחרת. תל אביב היא עיר מודרנית ומפותחת כמו כל עיר מערבית. ישעיהו אמר שאפילו הערבה (המדבר) תפרח כחבצלת (כששונה) (לה 1). דרך אגב, האם ידעת שבימינו ישראל מייצאת לאירופה יותר שושנים מכל מדינה אחרת? יחזקאל ניבא שהיערות בישראל ישוקמו (לו 8), וישעיהו אמר בפרק לה 7, ‘והיה השרב לאגם וצימאון למבועי מים’. איך הוא ידע לפני 2,700 שנה שישראל תפתח טכנולוגיה שתגרום למי התהום לבעבע ולעלות על פני הקרקע, וכך להשקות את הצמחייה? והיות שהמים האלה נובעים ממעמקי האדמה, הם חמים ומאפשרים לצמחים לגדול בכל מזג אוויר.1
“רק אלוהים היה יכול לספר את הדברים האלה לישעיהו ולשאר הנביאים. מאתיים שנה לפני שנולד כורש מלך פרס, ישעיהו נקב בשמו ואמר שאלוהים ישתמש בגוי הזה כדי לבנות את ההיכל (בית המקדש) ולשקם את ערי ישראל (מה 1, 13; מד 28). איך ידע ישעיהו את שמו? ויותר מכך, מדוע אלוהים בוחר בעובד אלילים כדי לשקם את ירושלים? ירמיהו ניבא שעם ישראל יצא לגלות בבבל למשך 70 שנה (ירמיהו כט 10). נחשי כמה זמן היינו בגלות בבל?
“אני יכול להמשיך ולספר לך על עוד נבואות מדהימות שנכתבו אלפי שנים לפני שהתגשמו, אבל האם את רוצה לדעת על העתיד? אלוהים כבר הוכיח עד עכשיו שדברו מתגשם במלואו, ולכן רק הגיוני שהוא ידייק גם לגבי העתיד”.
ובעודי עובר במהירות מפסוק לפסוק, שמתי לב שאמי מתרשמת עמוקות מההתמצאות שלי בכתובים. לראשונה בחייה היה עליה להתעמת עם העובדה שמה שנאמר בתנ”ך הוא האמת לאמיתה.
“אמא, הנביא זכריה אומר שבאחרית הימים העולם כולו לא ידע מה לעשות בנוגע לירושלים (יב 3). והנה, האירועים שמתרחשים היום בירושלים ובישראל מופיעים בחדשות כל הזמן. עמים רבים יאספו (יפלשו) לישראל באחרית הימים, והכוחות הפולשים אפילו מוזכרים בשמם (יחזקאל לח 9-3). יהיה זה מרחץ דמים; שני שלישים מהעם ייכרתו, כלומר יושמדו (זכריה יג 8), וכשכבר לא תישאר כל תקווה, בן אלוהים (המשיח) יילחם למען עמו ישראל. הנה מה שכתב על כך זכריה:
וְיָצָא יְהוָה, וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ, בְּיוֹם קְרָב. וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי, אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ; וְסָפְדוּ עָלָיו, כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו, כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר. בַּיּוֹם הַהוּא, יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם…
זכריה יד 3; יב 11-10
“אמא, האם את יודעת למה כולנו נספוד (נבכה)?” אני חושב שהייתה זו הפעם הראשונה באותו יום שבה עצרתי לרגע ונתתי לה לדבר.
“אני חושבת שההספד שלנו יהיה לאות תודה על כך שאלוהים הציל אותנו”, היא אמרה.
“נכון”, אבל זה לא הכול. הסיבה העיקרית היא שנבין לראשונה שישוע הוא המשיח שלנו, המשיח שממנו התעלמנו”.
“אבל אם ישוע הוא המשיח, למה לא כל הרבנים מאמינים בו? ישראל, אני אוהבת אותך, אבל אתה לא יודע יותר מהרבנים שלמדו כל חייהם”.
“אמא, התלמוד דיבר על כך לפני שנים רבות. כאשר הרבנים ניסו להבין איך העם יזהה את המשיח, הם הגיעו למסקנה שיהיו שני משיחים. האחד יסבול עבור העם, כמו שסבל יוסף, והעם ידחה אותו כפי שמתואר בישעיהו נג:
נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ.
ישעיהו נג 3
ולפי דניאל ט 26, המשיח היה צריך למות לפני שבית המקדש השני נחרב:
וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ; וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית…
“הוא אמור היה למות בצליבה, דוד תיאר זאת מאות שנים לפני שבכלל ידעו משהו על מוות בצליבה. דוד גם ראה בעיני רוחו שהשומרים שישמרו על המשיח, יפילו גורלות על בגדיו. הוא ציין שעצמותיו לא יישברו, משום שנאסר לשבור את עצמותיו של קרבן.
כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ, כָּל עַצְמוֹתָי. הָיָה לִבִּי, כַּדּוֹנָג, נָמֵס, בְּתוֹךְ מֵעָי. יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי. וְלַעֲפַר מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי. כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים. עֲדַת מְרֵעִים, הִקִּיפוּנִי; כָּאֲרִי, יָדַי וְרַגְלָי. אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי, הֵמָּה יַבִּיטוּ, יִרְאוּ בִי. יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי, יַפִּילוּ גוֹרָל.
תהילים כב 19-15
“ישוע המשיח לא מת בגלל החטאים שלו, אלא בגלל החטאים שלנו:
ואָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם, וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ, מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ.
ישעיהו נג 5-4
“אגב, הנביא ממשיך ואומר שהמשיח הוא צאצא של דוד (שמואל ב ז
13-12), שגויים ילכו אחריו (ישעיהו יא 10), ושהוא ייוולד בבית לחם שביהודה (מיכה ה 1).
“אמא, האם ידעת שאמו של ישוע התגוררה בבית לחם זמן קצר לפני שנולד? מרים אמנם חיה בנצרת, אבל הייתה צריכה להגיע לבית לחם בגלל מפקד תושבים שנערך לצורכי מס, בדיוק בשעה שיעוע היה צריך להיוולד!”
“טוב”, אמרה אמי, “אבל אם כך, למה הרבנים לא רואים את זה?”
“הם הבינו שהמשיח יהיה גם עבד סובל, וכינו אותו ‘משיח בן יוסף’, אבל אז הם מצאו מספר נבואות גדול המדבר על משיח שימלוך כמלך ויוביל את עמו אל עידן של שלום, וקראו לו ‘משיח בן דוד’. איך הם הצליחו ליישב את הנבואות האלה, שלכאורה סותרות אלה את אלה? הם טענו שמדובר בשני משיחים שונים. אבל היום ברור שזהו משיח אחד שהופיע פעמיים. ראשית, הוא בא כדי לכרות את הברית החדשה שעליה ניבא ירמיהו, כדי לשנות אותנו מבפנים כלפי חוץ:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה… וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ, אֶת יְהוָה. כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם, נְאֻם יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד.
ירמיהו לא 31, 34
“הואיל ואלוהים הוא קדוש ואילו אנחנו טמאים, אנחנו זקוקים לדמו של שה תמים שיכפר על חטאינו ויאפשר לנו להתקרב שוב לאלוהים. כל עוד המקדש היה קיים, הכוהן הגדול תיווך בינינו לבין אלוהים. אבל היום אין עוד בית מקדש, והמתווך שמטהר אותנו מכל חטאינו הוא שה האלוהים, שלקח על עצמו את חטאי העולם כולו. הוא מטהר אותנו, ואז בא לשכון בקרבנו והופך את גופנו להיכלו.
“האם ידעת שבפעם הראשונה שבה משה הציג את עצמו כגואל העם, דחינו אותו? (שמות ב 14-11). ובפעם הראשונה שבה יוסף הציג את עצמו כמושל, אחיו רצו להרוג אותו (בראשית לז 8, 20-19). כך גם עם ישוע. בבוא השעה הוא ישוב למלוך על העולם ולהוביל אותנו לעידן של שלום.
לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל הַר קָדְשִׁי. כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים.
ישעיהו יא 9
“היום הרבנים מלמדים על בואו של משיח בן דוד, ולא אומרים מילה על משיח בן יוסף. רק אחרי עימות שהיה לי עם רבי באוניברסיטת מרילנד, הבנתי למה הם עושים את זה. אחרי העימות שוחחתי עם בחור אורתודוקסי שהוסמך לרבנות. ביקשתי שיספר לי על מי דיבר ישעיהו בפרק נג. התשובה שלו הדהימה אותי. הוא אמר, ‘אני לא יכול לומר לך’.
“ ’אבל אתה יודע עברית טוב ממני. קרא את הפרק מהתנ”ך שלך’.
“ ’לא’, הוא אמר, ‘זה חטא’.
“ ’מדוע?’, שאלתי שוב.
“ ’משום שאני לא מספיק קדוש’, הוא אמר. ‘אנחנו יכולים רק לומר מה הרבנים שחיו זמן מה אחרי משה אמרו על משמעותם של פסוקים אלה’.
“זה כל כך עצוב, אמא. הוא בעצם אומר שהוא לא יכול להחליט בעצמו.
בשלב זה חששתי שאולי התשתי את אמי עם המידע הרב. היא אמרה שהיא מאוד שמחה על השינוי שהאמונה בישוע חוללה בחיי, אבל שהיא לא מוכנה לקבל את האמת. “מה אבא שלך יגיד? אתה רעב? רוצה שאכין לך משהו?”
לאורך השנים, בכל פעם שאמא שלי חלתה, נהגתי להתפלל בשבילה, ואלוהים ריפא אותה. אמי הייתה מאוד גאה בי, ואפילו סיפרה לחברותיה היהודיות שכאשר הן יהיו חולות, הבן שלה יוכל להתפלל עבורן בשם ישוע, ושאלוהים ירפא גם אותן. לפני שנפטרה, גם היא קיבלה את ישוע כמשיח.
מיהו יהודי אמתי?
אבא שלי היה עדיין נבוך ופגוע בגלל אמונתי. הוא נולד בפולין, וראה במו עיניו את האנטישמיות של אלה שכינו את עצמם תלמידיו של ישוע. לאחר הלווייתה של אמי הייתה לאבי שאלה אחת ויחידה. הוא רצה לדעת אם במשך 11 החודשים הבאים אלך לבית הכנסת ואומר קדיש על אמי. מאחורי השאלה הזאת עמד מניע נסתר. אבי ידע שאם אסכים לומר קדיש על אמי, הוא יוכל להיות בטוח שאעשה את זה גם עבורו. הוא האמין שאמירת קדיש היא כרטיס כניסה לגן עדן, בלי משפט. ומאחר שידע שאני לא מסכים לתפילות מהסוג הזה, הוא תהה מה תהיה התשובה שלי. חשבתי לרגע על הזמן שהקדיש יגזול ממני. חשבתי על הסבלנות שתידרש ממני כשאשב בבית הכנסת ואקשיב לטקסים ולתפילות שנאמרים בשפה שאני לא מבין. חשבתי על ההדים שעלולים להתעורר בבית הכנסת, מצד אלה שיודעים על אמונתי בישוע. ובכל זאת הסכמתי.
עברו שנים רבות מאז שהנחתי תפילין. רב שפרש לגמלאות והגיע לבית הכנסת, עזר לי להניח אותם. הרגשתי טוב כשהתפללתי יחד עם בני עמי, ולקחתי חלק בטקסים שמתקיימים זה אלפי שנים.
בתום אחת התפילות שוחחתי עם “בעל הקריאה” (האדם שקורא מן התורה באותה שבת). הוא הקריא את הפסוקים המספרים על קריעת ים סוף, ועל כך שבני ישראל עברו ביבשה. תוך כדי שיחה הוא הסתכל עליי במבט ספקני ואמר, “אתה לא מאמין לסיפורים האלה, נכון?”
המבט שלי היה לא פחות ספקן משלו. “ואתה?”, שאלתי. “אם אתה לא מאמין בהם, מה אתה עושה כאן?”
אני מבין שיהודי חילוני לא מאמין בתורה, אבל מדהימה אותי המחשבה שגם מנהיג דתי לא מאמין במה שנאמר בה. אותו אדם אמר שהוא לא מאמין באלוהים או בחיים שלאחר המוות, ולכן ביקשתי לדעת למה הוא בכלל מגיע לבית הכנסת. הוא הסביר: “כל חבריי נמצאים כאן. אני אוהב את המסורת, ובשבילי זאת דרך להעביר את הזמן”. ואני חשבתי כל חיי שהמבוגרים האלה, שהתפללו כל יום במניין, הם האנשים הקדושים ביותר בבית הכנסת. להפתעתי גיליתי שרבים מאלה שהתפללתי אתם חשבו בדיוק כמוהו.
אבא שלי העריך מאוד את העובדה שהלכתי מדי יום לבית הכנסת כדי לומר קדיש על אמי. והיות שלא הזכרתי את ישוע במשך זמן מה, הוא שאל אותי באחד הימים: “האם אתה עדיין מאמין בו?” האמת היא שחיכיתי לעיתוי הזה, כי עד אז, בכל פעם שהזכרתי את ישוע בנוכחותו, אבי נתקף זעם. הסברתי לו שאני עדיין מאמין, ושאני הולך לבית הכנסת בגלל ישוע. אמרתי שאני לא מאמין שאמא בכלל זקוקה לתפילות האלה, משום שהיא כבר בגן עדן. האמירה הזאת מאוד הכעיסה אותו, ואני שיניתי את הנושא.
בפעם אחרת סיפר לי אבי שחבריו מבית הכנסת אמרו שהבנים שלהם לא היו מגלים נאמנות כזו, ולא היו מגיעים לבית הכנסת יום אחר יום. “אתה בן נפלא”, הוא החמיא לי. “אתה בחור זהב. אבל האם אתה חייב להאמין בו?”
בתלמוד נאמר שאם בת קול מן השמים תסתור את מה שאומר רוב של רבנים, עלינו להתעלם מבת הקול. אבל יהודי אמתי אומר שאם התורה סותרת את מה שאומר רוב של רבנים, אנחנו חייבים לציית לתורה.
אני מתפלל שבקרוב מאוד כל ישראל יהיו יהודים אמתיים.
גן עדן צריך להיות מקום נפלא
שנים אחר כך התקשרו כדי להודיע לי שאבא שלי גוסס בבית החולים. אחותי, שגם היא נושעה בינתיים, ואני נסענו לסעוד אותו. במשך כמה ימים הרגשתי את נוכחותו החזקה של אלוהים. הייתה זו אותה נוכחות שהרגשתי שנים קודם לכן, כשישוע הפך לאמת ולמציאות בחיי. “אבא, האם אתה זוכר שאמא נהגה לומר שגן עדן צריך להיות מקום נפלא?”, שאלתי. “האם לא היית רוצה להיות אתה ועם שאר בני המשפחה שלנו?”
אבי לא היה מסוגל לדבר בשלב זה. כל גופו היה אכול על ידי סרטן. אבל נס גדול קרה באותו רגע. כששאלתי אם הוא רוצה שישוע יהיה המשיח והאדון שלו, אחותי שמעה אותו אומר: “כן!”
אני אסיר תודה. כל אחד מבני משפחתי הקרובים מאמין בישוע. ג’וי ואני חגגנו לא מזמן 43 שנות נישואין. בתנו נשואה היום, ויש לה שלוש בנות.
שלושים שנה חלפו מאז שאלוהים שחרר אותי. אני יודע שככל שהשנים חולפות, המוח שלנו יכול לתעתע בנו. אילו אותו רגע של שחרור היה החוויה היחידה שלי עם אלוהים, ייתכן שהייתי מתחיל לפקפק בקיומו. אבל למדתי את הכתובים, ואני מאמין בכל לבי שרק אדם אחד בהיסטוריה יכול להיות המשיח היהודי. נוכחות אלוהים היא חלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלי, ואני ראיתי – ועדיין רואה – נסים רבים שהוא מחולל כשאני מתפלל בשמו של ישוע עבור חולים.
תודה לאלוהים שאכן “חייב להיות עוד משהו!”
עוד מפיו של ישראל רוט…
אנשים שעוסקים בתורות הנסתר מאמינים שהם נשמה שהתגלגלה לגוף חדש. חלקם סיפרו בהשפעת היפנוזה על חוויות שעברו בגלגולים קודמים, בארצות שכף רגלם לא דרכה בהן מעולם.
איך זה ייתכן? לפי הכתובים, בני האדם מתים רק פעם אחת ואז בא המשפט שבו נגזר דינו של כל אדם. אם כך, איך ייתכן שנשמתו של אדם תתגלגל לגוף אחר? אנשים ש”דורשים אל המתים” פותחים את הדרך לאובות וידעונים, שבעצם נמצאים בסביבה כבר אלפי שנים (ראה דברים יח).
אחותי – מורה בבית הספר היסודי ואישה הגיונית ויציבה לכל הדעות, הפרה את מצוותו המפורשת של אלוהים בדברים יח, כשחשפה את עצמה בצעירותה להשפעתן של רוחות רעות. שנים רבות אחר כך היא הגיעה לאספה שבמהלכה עסקו בגירוש רוחות רעות. כשמנחה האספה התפלל וציווה על רוחות רעות לחשוף את עצמן כדי שאפשר יהיה לגרשן, שמעה אחותי כמה אנשים משתעלים וצועקים ברחבי האולם. הצעקות הלכו והתגברו ונשמעו לה מאוד לא אנושיות. היא לא הגיעה לאספה כדי לקחת בה חלק, אלא רק כדי לצפות מהצד במתרחש. אבל מאוחר יותר היא סיפרה לי: “פחדתי ורציתי ללכת משם. פניתי לעבר בעלי כדי לומר לו שאני רוצה לצאת, אבל לא הצלחתי להוציא מילה מפי. הלשון שלי הסתובבה בחלל הפה ולא הצלחתי ליישר אותה. השפלתי את מבטי ובחנתי את ידיי. שתיהן היו קפוצות לאגרופים. ניסיתי לפתוח אותן, אך לשווא. הציפורניים שלי חדרו לבשר. הייתי משותקת! פחדתי נורא ופרצתי בבכי. ואז ניגש אליי מישהו ואמר, ‘הזדהי בשמך’. לא הבנתי על מה הוא מדבר. האם הוא לא רואה שאני משותקת? לא עניתי, והוא התרחק ממני. אחר כך ניגשה אליי מישהי וחזרה על אותם דברים, ‘הזדהי בשמך’. ואז יצאו מפי המילים: ‘רוח של יראת אדם’. האישה ציוותה על הרוח לעזוב אותי. באותה שנייה נפתחו הידיים שלי והצלחתי לדבר. אז הבנתי שעולם הרוחות הוא מאוד אמתי. באותו ערב שוחררתי מרוח של יראת אדם, רוח שעינתה אותי במשך שנים. סוף סוף הייתי חופשייה”.
אחותי, בעלה ושלושת בניהם פתחו את לבם והיום הם מאמינים בישוע. אני שמח שלא כולם צריכים לעבור חוויות כה אפלות כדי למצוא את אלוהים. השטן הוא יצור אמתי, וההגנה היחידה שיש לנו מפניו נמצאת במשיח היהודי.
הערה
1. מתוך ראיון עם ד”ר דב פסטרנק מאוניברסיטת בן גוריון שבנגב. הראיון שודר במהלך התכנית המשיחית Report to Zion (“דיווח לציון”), שידור מספר 8, אפריל 1989.